יותם פרום

אופני העבודה

כללי העבודה אומרים איך עובדים, והדף הזה אומר באיזה מנגנון לבחור. הם מסודרים מהזול ליקר, והבחירה מכוונת בכל פעם.

  1. ברירת מחדל: context אחד ואצוות מואצלות

    למה

    רוב העבודה לא מתוזמרת. להשתמש ב-orchestration כש-context אחד מספיק זו הדרך הנפוצה ביותר לבזבז כסף. ה-context הראשי מחזיק תכנון, תיאום ושיקול דעת, ועבודה מרובת שלבים עוברת ל-sub-agent בינוני אחד לכל אצווה קוהרנטית.

    דוגמאות

    • התקרות הקשיחות יושבות בהגדרות הסביבה ולא בפרוזה.

  2. סקריפט orchestration לעבודה גדולה שההפרדה שלה ידועה מראש

    למה

    כלי ה-Workflow של Claude Code הוא סקריפט JavaScript שמתזמר sub-agents באופן דטרמיניסטי, במקום לבקש מ-model לזכור לפצל. הרווח הוא זמן שעון, ושפלט הכלים של כל agent נשאר מחוץ ל-context הראשי.

    דוגמאות

    • המשימות שמצדיקות אותו הן גדולות באמת, בסדר גודל של 20 agents בהרצה אחת.
    • השימוש בו הוא בחירה מפורשת: לא פונים אליו אלא אם הקנה מידה נדרש במפורש.

  3. מחקר עמוק: agent לכל מקור, ותקציר בלבד חוזר

    למה

    כל sub-agent מחזיר תקציר במבנה אחיד של כתובת, כותרת, סוג, למה זה חשוב וטענות מרכזיות, ולעולם לא דפים גולמיים. כך המחקר לא מציף את ה-context שקורא לו.

    דוגמאות

    • תחום טכנולוגיה: ארבעה agents, על פני מנועי חיפוש, חיפוש בקהילות וספריית המחקר.
    • תחום פילוסופיה: שלושה agents, וביהדות שלושה, כשהמקור הראשון והסמכותי הוא ספריית הטקסטים של ספריא.
    • התוצר המקומי תמיד נוצר. חבילת לימוד וספר בספריית המחקר הם אופציונליים, כל אחד בשער משלו.

  4. תהליך לפני מימוש

    למה

    ערכת superpowers מכריחה כלל אחד: skills תהליך לפני skills מימוש. השרשרת היא סיעור מוחות, תוכנית כתובה, ביצוע, tests ראשונים ואימות לפני סיום.

    דוגמאות

    • אין קוד ייצור בלי test שנכשל קודם.
    • אין טענת סיום בלי ראיות טריות שהורצו באותה הודעה.

  5. מתכנן אחד שלא עורך קוד, ו-executors חד-פעמיים

    למה

    המתכנן שופט את התוצאה, והטענה של ה-executor על הצלחה אינה ראיה. ההעברה היא נתיב לקובץ ועוד שניים עד חמישה קריטריוני קבלה בוליאניים, ולא פרוזה מודבקת.

    דוגמאות

    • מתאים כשהעבודה צריכה תקציב context משלה, או סשן שאפשר להתחבר אליו ביד.
    • למשימה קצרה וחסומה של קריאה, עדיף sub-agent בתוך אותו תהליך.

  6. ניסוי בכלי חדש מסתיים בפסק דין עם נימוק

    למה

    זה אופן עבודה בפני עצמו ולא סקרנות סרק, והוא נותן פסק דין ולא תחושה. קוראים את הקוד לחפש מלכודות, מריצים את ה-tests שלו אם יש, בודקים את המנגנון בלי עלות אם אפשר, ופוסקים אמץ, נסה או דחה.

    דוגמאות

    • ניסוי אחד נגמר בפסק דין "נסה", עם המלכודות שנמצאו.
    • review אחר של קריאת קוד הפכה סיווג אבטחה שלא אומת.

המקור

הרכיב הזה נכתב מדפים בספר Personal · Way of Work & AI Practice בספריית Trove שלי:

  • How I Work — Working Modes, עמוד 19