יהדוטכנולוגיה #13 – רגל שנייה, שרידות וילדים בעולם הענן

בעולם הענן של ימינו, מושג ה"שרידות" הוא קריטי. ארכיטקטים ומהנדסים משקיעים מאמצים רבים בבניית מערכות בעלות רגל שנייה, שרידות מובנית ויכולת התאוששות מאסונות (Disaster Recovery). המטרה היא לוודא שהאפליקציה תמשיך לתפקד, לא משנה מה יקרה – כשל באזור זמינות, נפילת DC ואפילו קטסטרופה רחבה יותר.

אבל מה אם נרחיב את המושג הזה אל מעבר לקוד ולשרתים? מהי השרידות האולטימטיבית עבורנו כבני אדם?
היוונים הקדמונים האמינו שהיצירה הטובה ביותר היא דווקא היצירה האינטלקטואלית, השילוב של האדם עם ה"אמת" הפילוסופית והרעיונית. לעומתם, היהדות מציעה פרספקטיבה אחרת. כבר בבראשית, הציווי הראשון לאדם הוא: "פְּר֥וּ וּרְב֛וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָ֖רֶץ".

היהדות רואה בילדים את היצירה החשובה ביותר. מדוע? מכיוון שהם המפתח לשרידות אמיתית – הם אלו שיכולים להמשיך את מטרתנו, "תיקון העולם", גם כאשר אנחנו כבר לא כאן, ובכל מצב. הם ה"רגל השנייה" שלנו, שתמשיך את הפעילות גם כשכל היתר קורס.
בדיוק כשם שאנחנו מתכננים מערכות עמידות לכשלים, כך עלינו להשקיע ב"תשתית האנושית" שלנו – בילדים שלנו, בחינוך שלהם לערכים ובכך שהם יהיו מסוגלים להמשיך ולתרום לעולם, גם כשיתמודדו עם אתגרים בלתי צפויים. הם המורשת האמיתית שלנו, הפיתוח החשוב ביותר שאנחנו יכולים להשקיע בו, ומי שיבטיחו את "שרידות" החזון שלנו לדורות.

(למי שלא הבין נולד לי ילד)