בחינה מחודשת של ההלכה והפילוסופיה בקומראן
=========================================
כתובת העמוד: https://yotamfromm.dev/philosopher/posts/qumran-halakha-and-philosophy/
עודכן: 2025-08-21
גרסת Markdown: https://yotamfromm.dev/philosopher/posts/qumran-halakha-and-philosophy.md
מפת האתר ל-agents: https://yotamfromm.dev/llms.txt

קילוח מים יורד בלי הפסקה מכד חרס אל כלי שמתחתיו ומחבר ביניהם (https://yotamfromm.dev/media/qumran-halakha-and-philosophy/cover.webp)

מבוא

במאמר זה, אבקש להציע פרספקטיבה חדשה על מהות המחלוקת בין כת מדבר יהודה, המזוהה עם האיסיים, לבין הפרושים בתקופת הבית השני. בניגוד לתפיסות רווחות, בהן זו של דניאל שוורץ, שהציעו כי בבסיס הפולמוס עמדו הבדלים פילוסופיים כדוגמת "ריאליזם" מול "נומינליזם" כמניעים לחקיקה, ארצה לטעון כי הסכסוך המרכזי היה מכוון הלכה ולא פילוסופיה. יתרה הזאת, אטען כי התאולוגיה הקיצונית של קומראן צמחה מתוך גישתם הפרשנית הייחודית והמסורת ההלכתית הקדומה שלהם. ראשית, אבחן בקצרה את סוגיית זיהוי הכת עם האיסיים ואת מאפייניהם התיאולוגיים העיקריים, כגון הדואליזם של "רוח ובשר" והאמונה ב"גזרה קדומה", תוך הדגשת המתח הפנימי בתפיסת הסוכנות המוסרית. לאחר מכן, אנתח מספר מחלוקות הלכתיות ספציפיות בין הכת לפרושים, כגון ענייני ריבוי נשים, טהרת פרה אדומה ו״דין הניצוק". אציע כי הלכות אלו אינן מבטאות גישה פילוסופית ריאליסטית, אלא נגזרות מדרש צמוד-טקסט של המקרא, ללא פנייה לתצפית אמפירית או נימוקים פילוסופיים. בהמשך, אדון במידת ההשפעה של הפילוסופיה ההלניסטית על כת קומראן, ואראה כי השפעה זו הייתה שולית יחסית, במיוחד בתקופות מוקדמות של עיצוב התיאולוגיה הכיתתית, ואף הייתה קיימת רתיעה מפילוסופיה אצל האיסיים כפי שמתאר פילון. לסיום, אבסס את טענתי כי ליבת המחלוקת בין הכתות נגעה לדרכי קביעת ההלכה ולסמכות המסורת, ולא לאמונות דתיות מופשטות, וכי התיאולוגיה הייחודית של קומראן התפתחה כתוצאה ובהתאמה לתפיסתם ההלכתית הקיצונית והדיכוטומית. 

האיסיים

במאמרו "כת מדבר יהודה והאיסיים" סוקר דניאל שוורץ את סוגיית זיהוי כת קומראן עם האיסיים, ומציג הן שיקולים חיוביים והן שיקולים שליליים לתמיכה בזיהוי זה. מן הצד השלילי, שוורץ שולל זיהויים אחרים של כת המגילות עם קבוצות יהודיות אחרות בתקופת הבית השני: הוא פוסל את זיהויה עם הפרושים, בין היתר משום שב"פשר נחום" ישנם גינויים לפרושים, וכן עקב השוני המהותי בתוכן ובסגנון בין המגילות לספרות חז"ל, המהווה את מורשת הפרושים. בנוסף, הוא דוחה את הזיהוי עם הצדוקים, שכן הצדוקים נתפסו כדבקים בתורת משה בלבד, קשורים לכוהנים הגדולים ולבית המקדש בירושלים וכופרים בגזרה קדומה, בעוד שמגילות מדבר יהודה סוטות מכללים אלו, כוללות גינויים נמרצים לכהונה הירושלמית ומבטאות אמונה בגזרה קדומה, על אף השותפויות ההלכתיות והאוריינטציה הכהנית המשותפת לשתי הקבוצות. שוורץ מציג גם צד חיובי באמצעות השוואת תכני המגילות וממצאי קומראן לתיאורים על האיסיים במקורות עתיקים כיוספוס, פילון ופליניוס הזקן. לבסוף מסכים שוורץ שיש ממצאים טובים לזהות את האיסיים עם כת מדבר יהודה, בפרט עם הכת היחד[^1].

מאפיינים תיאולוגיים

ניגודם

התפיסה של האיסיים רווית בניגודים. "הרוח", בתיאולוגיה האיסיית, נתפסת כמתנה אלוהית המטהרת את האדם מעוונותיו ומצבו הטבעי והשפל, המכונה "בשר", המייצג את יצר החומר ואת חטאיו המולדים של האדם (סרך היחד (1QS) ג, 6-8; הודיות 1, 21-23; הודיות 11, 11). כתבי הכת מדגישים כי לאדם אין צדקה מעצמו, וכי דרכו יכולה להתקיים רק בזכות "רוח יצר אל" הנתונה לו בחסד, המאפשרת לו להבין את מעשי האל(הודיות 4, 29-33). תפיסה דואליסטית זו של רוח ובשר היא יצירה תיאולוגית ייחודית, ואינה מחייבת השפעה חיצונית מדואליזם יווני או גנוסטי של חומר ורוח[^2]. הניגוד "בני האור ובני החושך" גם הוא מושג תיאולוגי מרכזי ויסודי בכת קומראן. ניגוד זה משקף תפיסה דואליסטית המציגה מאבק בין הטוב לרע. "בני האור" הם למעשה חברי קהילת קומראן עצמם, המזוהים עם "רוח האמת", והם אלו שנוהגים על פי הצדק. לעומתם, "בני החושך" הם אויביהם של בני הכת, והם מזוהים עם "רוח העוול" או "רוח התעתועים", ולעיתים קשורים לדמות "בליעל". תפיסה זו, המופיעה בטקסטים כמו "סרך היחד" \- "והואה ברא אנוש לממשלת תבל \| וישם לו שתי רוחות להתהלך בם עד מועד פקודתו הנה רוחות \| האמת והעול. [...] ביד שר אורים ממשלת כול בני צדק בדרכי אור יתהלכו, וביד מלאך \| חושך כול ממשלת בני עול ובדרכי חושך יתהלכו.״[^3]

גזרה קדומה וסוכנות מוסרית

האיסיים החזיקו באמונה ב״גזרה קדומה״, כפי שמעיד יוספוס שייחס להם אמונה חזקה ב"גורל"[^4] שלכאורה שללה רצון חופשי. עם זאת, בכתבי קומראן, ובמיוחד בהודיות, מופיעות הצהרות וולונטריסטיות מפורשות לצד התפיסה הפרדטרמיניסטית (גזרה קדומה) \- ״ואהבכה בנדבה ובכול לב ובכול נפש״ (הודיות, 7, 23) ; ״ואני בחרתי להבר כפי כרצו[נ]ך״ (שם, 8, 28)[^5]. המתח הזה הוביל לחוקרים רבים להעלות שאלות לגבי עקביות תפיסותיהם. ג'ונתן קלאוונס טוען שמערכות דטרמיניסטיות יכולות להיות עקביות עם וולונטריזם במידה מינימלית, בכך שהן מבחינות בין התנהגות מכוונת לבלתי מכוונת[^6]. בהודיות, התפיסה המובילה היא שאלוהים קובע מראש את נטיות האנשים, והם בוחרים על פי נטיות אלו. אנתרופולוגיה בסיסית בהודיות רואה בבני אדם, המכונים "בשר", פגומים מבחינה מוסרית מיסודם וחסרי יכולת לפעול מוסרית בכוחות עצמם \- ״ומה אף הוא בשר כי ישכיל [באלה ויצ]ר עפר איך יוכל להכין צעדו״ (שם, 7, 34). אולם, הדובר בהודיות מתאר חוויה של "בריאה שנייה" שבה אלוהים מעניק לו את רוחו הקדושה, השונה איכותית מ"רוח בשר" \- ״[ברוך אתה אל הרחמי]ם מרוחות אשר נתתה בי״ (שם, 3, 29). נראה שמדובר על ״רוח בשר״ \- ״רוח בשר להבין״ (שם, 4, 30) ורוח ״קודש״ \- ״ועל עפר הניפותה רוח [קודשכה  ]״ (שם, 23, 29 \- 30). רוח הקודש מעניקה לאדם יכולות ידע ופעולה מוסרית חדשות, אך אינה מבטלת את נוכחותה של "רוח הבשר". בכך נוצרת מעין "סוכנות כפולה", שבה פעולותיו, רצונותיו וידיעותיו של הדובר מתאפשרות ומונעות על ידי פעולת האל בתוכו[^7]. האוטונומיה של האדם היא ממשית – הוא אכן "בוחר" – אך בחירתו נקבעה מראש על ידי האל. הניגוד לכאורה בין השפה הוולונטריסטית והפרדטרמיניסטית בהודיות אינו סתירה, אלא ביטוי מהותי לתיאור הסובייקטיביות המורכבת של העצמי, אשר נרקמה באמצעות מתנה זו של רוח האל, המאפשרת למאמין לחוות את עצמו כבעל יכולת מוסרית ובו בזמן להיות נתון לחלוטין לרצון האלוהי. אין פה גמישות או ספקות, אלא שני רבדים נפרדים ומוחלטים.

הלכה

ניתן לראות גם בתפיסתם ההלכתית של קומראן דרך טוטאלית כמו דרכם הפילוסופית. לדוגמה, במגילת ״ברית דמשק״, האיסיים מתפלמסים עם הפרושים \- ״[19] [...] הם ניתפשים בשתים בזנות לקחת [20] שתי נשים בחייהם ויסוד הבריאה זכר ונקבה ברא אותם״[^8]. בהלכה זו מביעים האיסיים ביקורת על הפרושים שהם לוקחים שתי נשים. לדעת האיסיים, מבנה התא המשפחתי היחיד לדעת התורה הוא גבר ואישה, היות וכתוב בבראשית \- ״זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בְּרָאָ֑ם״ (בראשית, ה, ב). דוגמה נוספת לדרכם ההלכתית בניגוד לפרושים היא ההלכה באשר לפרה אדומה במגילת ״מקצת מעשי תורה״ \- ״[13] [...] מסיאים את העם עוון ואף על טהרת פרת החטאת [14] השוחט אותה והסורף אותה והאוסף [א]ת אפרה והמזה את [מי] [15] לכול אלה להעריבות השמש החטאת להיות טהורים״[^9]. גם בהלכה זו רואים פולמוס נוסף אל מול הפרושים \- מידת הטהרה סביב העיסוק בפרה אדומה. דעת האיסיים היא שכל העוסק בפרת החטאת – חייב להמתין עד שקיעת השמש, לאחר טבילתו, כדי להיחשב טהור ולהיות ראוי לשמש בטקסים. הם מבססים זאת על הכתוב בספר במדבר, שכל העוסקים בטקס – הכהן, השורף, האוסף והמזה – טמאים "עד הערב" (במדבר, י"ט:ז' – י'), על אף ש"רחץ בשרו במים" (שם). לפי דעת הפרושים, טקס פרת החטאת דורש טהרה, אך של טבול יום ללא "הערב שמש". מסכת פרה מעידה כי החכמים בכוונה טימאו את הכהן השורף את הפרה, כדי "שלא יהיו הצדוקים[^10] אומרים במעורבי שמש הייתה נעשית" (משנה פרה, ג, ז) – כלומר, כדי להדגיש שאין צורך להמתין לערב, ושטבול יום כשר לעבודת הפרה. כהן כזה היה טובל באותו היום בלבד: "אמרו לו אישי כהן גדול, טבול אחת" (שם, ח').

לאור התיאולוגיה וההלכה הרדיקאלית של כת קומראן, ניתן להסיק כי ישנו קשר בין הגזרה הקדומה לבין העמדה ההלכתית שלהם. לא יתכן שקבוצה שדוגלת בדיכוטומיה כה גדולה בכל תחומי החיים שלהם, יאפשרו לעצמם להחזיק עמדה הלכתית עם ספקות ומצבי ביניים. חוקר בשם דניאל שוורץ אכן סבר שזה שורש המחלוקת בין האיסיים לפרושים \- העמדה הפילוסופית אשר יצרה עמדה הלכתית.

נומינליזם וריאליזם

במחשבה המשפטית, ריאליזם ונומינליזם מציעים גישות מנוגדות להבנת מקורם ותוקפם של איסורים וחיובים. הריאליזם טוען כי החוק תואם למציאות מהותית או טבעית, וכי איסורים וחיובים נובעים מטבעם של הדברים. לפי גישה זו, מצוות התורה נחשבות טבעיות ומחייבות על בסיס היגיון ושכל ישר, כאשר הידע עליהן יכול לנבוע מתצפית אמפירית או מהטבע עצמו. לדוגמה, קביעת לוח השנה לפי גרמי השמיים או איסורי נישואין מסוימים נתפסים כעובדות טבעיות. מנגד, הנומינליזם המשפטי, המזוהה עם הרבנים והפרושים, גורס כי דבר אינו "נכון" או "טמא" בשל מהותו הפנימית, אלא משום שהוכרז ככזה על ידי החוק. ידע אמפירי יכול להיות חשוב, אך הוא עלול להיות כפוף או אף להידחות לטובת הכרעה משפטית, המאפשרת קביעות שאינן בהכרח עולות בקנה אחד עם המציאות הפיזית, ולעיתים אף "מלאכותיות". כך למשל, קביעת לוח השנה על ידי בית הדין גם כאשר היא חורגת מתצפיות הירח, או הגדרת מידות הלכתיות שאינן מבוססות על כמות טבעית, משקפות גישה זו. המחלוקת המרכזית בין הגישות סובבת סביב מידת הכפיפות לוודאות אפיסטמולוגית: עד כמה ידע הטבע והמציאות משפיע על קביעת תוכן החוק, כאשר לריאליזם תפקיד חזק יותר ואילו לנומינליזם תפקיד חלש יחסית.[^11]

דניאל שוורץ, זיהה את התפיסה הנומינליסטית עם הפרושים ואת הריאליסטית עם הצדוקים ועם כת מדבר יהודה. ההלכות שהבאתי הן הוכחות ששוורץ מביא לבסיס ריאליסטי בקומראן. בקטע הבא, ארצה להציע פרספקטיבה אחרת בה הראה שההלכות ששוורץ הביא הן אינן ריאליסטיות אלא משקפות צורת דרשה שייתכן והיה לה מסורת ארוכת שנים. לדעתי, ההלכה של האיסיים נבעה מהסתכלות אך ורק על הטקסט המקראי, ודרשות צמודות טקסט, ללא הוספת גורם אנושי או טבעי כלל. מה גם שתפיסתו של שוורץ לדעת חלק מהחוקרים היא אנכרוניסטית[^12].

באשר להלכה הדנה בריבוי נשים \- האיסיים מצטטים פסוק מדויק שממנו הם כביכול דורשים את ההלכה שהתא המשפחתי הוא אך ורק גבר ואישה. הם לא מסתכלים ולו רגע אחד על הטבע (לדוג׳ חיות), על ניסיון אמפירי בו הם בוחנים איזה תא משפחתי ״באמת״ מחזיק מעמד ועל ההשלכות של תא משפחתי במבנה אחר. כל מה שהם עושים הוא לצטט מהמקרא. אותו דבר בדיוק קורה בפרה אדומה. האיסיים גם כאן משתמשים בטרמינולוגיה מקראית בלבד, ללא שום הוספה אנושית, ללא התבוננות בגרמי השמיים או ניתוח תנועת השמש והשפעותיה על האדם. האיסיים לוקחים את מילת המפתח בפרשה המקראית ״הערב שמש״ ופשוט חוזרים עליה \- ״הערבות שמש״.

אבחר להביא דין נוסף ששוורץ מציין כריאליזם ואנסה לדרוש אותו כדרכם של האיסיים. ״[ו] אף על המוצקות אנחנו אומר [ים] שהם שאין בהם טהרה ואף המוצקות אינם מבדילות בין הטמא [ל] טהור כי לחת המוצקות והמקבל מהמה כהם לחה אחת״[^13]. לדעת האיסיים, אם כלי א׳, שופך מים לכלי ב׳, וכלי ב׳ טמא \- כלי א׳ ותכולתו נטמאת. לעומתם, לדעת הפרושים, יש הבדלה בין הכלים וכלי א׳ לא יטמא \- ״אוֹמְרִים צְדוֹקִין, קוֹבְלִין אָנוּ עֲלֵיכֶם, פְּרוּשִׁים, שֶׁאַתֶּם מְטַהֲרִים אֶת הַנִּצּוֹק.״(משנה ידיים, ד, ז). אני חושב, שגם דין זה נגזר מתוך פניה אל הפסוקים \- אל המקור הראשון המדבר על הבדלה בין נוזלים \- ״וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יְהִ֥י רָקִ֖יעַ בְּת֣וֹךְ הַמָּ֑יִם וִיהִ֣י מַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין מַ֖יִם לָמָֽיִם׃ וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִים֮ אֶת־הָרָקִ֒יעַ֒ וַיַּבְדֵּ֗ל בֵּ֤ין הַמַּ֙יִם֙ אֲשֶׁר֙ מִתַּ֣חַת לָרָקִ֔יעַ וּבֵ֣ין הַמַּ֔יִם אֲשֶׁ֖ר מֵעַ֣ל לָרָקִ֑יעַ וַֽיְהִי־כֵֽן׃ וַיִּקְרָ֧א אֱלֹהִ֛ים לָֽרָקִ֖יעַ שָׁמָ֑יִם וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם שֵׁנִֽי׃״ (בראשית, א, ו-ח). ניתן לראות שכל עוד המים היו מחוברים לרקיע, לא היה לרקיע שם בפני עצמו. רק לאחד הבדלת המים נוצר מצב חדש ושם חדש. על כן, מים מחברים בין מהות הדברים וכך הם מחברים בין טומאה וטהרה. מעבר לכך, הסתכלות ריאליסטית לא תעלה בדעתה שדבר הנמוך יעלה ״כנגד הזרם״ לדבר הגבוה ממנו, על אחת כמה וכמה שאין לו \- לטומאה \- כוח פיזי להפעיל. כן, זה לא דבר שכתוב במקור הקומראני אך לדעתי זוהי הייתה דרכם המדרשית של האיסיים. פניה למקורות, מדרש והסקת מסקנות.

כדי לבסס את דברי, שראייתם של האיסיים הייתה נטולת עמדה פילוסופית כגון ריאליזם, אציג את ההשפעות הפילוסופיות האפשריות על כת קומראן.

התפתחות התיאולוגיה בקומראן

כנה ורמן, בהקדמתה לספר היובלים, דנה בחדירתו של ההלניזם אל כת קומראן. היא אומרת ״העניין שמגלה בעל היובלים בציותה של ההיסטוריה להלכה יש בו כדי ללמד על מיליה אינטלקטואלי שבו מושמעת הטענה שיש חוקים אוניברסליים ועולם המציית להם. ואכן טענה זו מוכרת מהפילוסופיה היוונית ההלניסטית ועוד יותר מהפילוסופיה היהודיתי ההלניסטית שאימצה רעיונות של הפילוסופיה ההלניסטית וביקשה לשלבם ברעיונות המקרא״[^14]. עם זאת, ורמן מביאה דוגמאות בעיקר כמו ספר ״חכמת שלמה״ שמתארכת אותו למאה ה \- 2 לספירה; אריסטובולוס שחי במאה הראשונה וכן פילון שחי במאה הראשונה. אין כאן דוגמא להשפעה פילוסופית על הכת בתקופת חיבור מגילת ההודיות, שהיא התמונה המרכזית של התיאולוגיה הכיתתית. לפי איילין שולר \- ״העותק הקדום ביותר של ההודיות הוא 4Q428, המתוארך[...] סביב השנים 75-100 לפסה"נ."[^15]. כמו כן, קיסטר טוען שכת קומראן הושפעה ממגוון רחב של מקורות, כולל המורשת המקראית, התאולוגיה הדואליסטית הזורואסטרית (איראנית), ואף תפיסות הלניסטיות. למרות השפעות אלו, קומראן יצרה תרכובת תיאולוגית ייחודית, המשקפת את חווייתה הספציפית של העדה[^16]. אך גם קיסטר נותן דוגמאות מאוחרות יותר מאשר מגילת ההודיות להשפעה המשמעותית, ומעט דוגמאות כמו הזורואסטרים, ומסורות אחרות, אשר קדמו לה. 

מעבר להשפעה השולית יחסית של הפילוסופיה, ישנם מקורות שמציינים כי הייתה לאיסיים רתיעה מן הפילוסופיה. למשל, פילון מתאר:״[80] ואשר לפלוסופיה, מניחים המה את תורת ההגיון לאנשים הלהוטים אחרי הפטפוט, משום שאין בה צורך להשגת השלימות; וחקירת מהותו של היש יניחו לממללי רברבן, כי נבצר מאת הטבע האנושי לתפוש את הענינים האלה, להוציא את החקירה על מציאות אלהים ובריאת העולם. לעומת זה לומדים הם בשקידה רבה את תורת המוסר, ובענין זה יהיו להם לעינים חוקי אבותיהם״[^17]. יוספוס לעומת זאת, מתאר את האיסיים כאחת משלושת ״מיני חכמי הדת (פילוסופים)״ שנמצאו בקרב היהודים. די להצביע על כך שיוספוס גם הוא היה מאוחר ממגילת ההודיות בשביל להפחית מחשיבות דבריו לנושא הזה, אך אציין כי פלוסר מצביע על כך ש״ברור שיוסיפוס לא הבין נכונה את הפילוסופיה שבמונחיה הוא השתמש״[^18]. פלוסר אומר זאת לאחר שהצביע על הטרמינולוגיה הסטואית בדבריו של יוספוס, ולאחר מכן פינס הוכיח שאף פלוסר לא ניתן לגמרי נכון את יוספוס מכיוון שהיו לו מקורות אפלטוניים ולא רק סטואיקנים[^19]. לכן נראה שגם יוספוס לא הבין דיו בפילוסופיה כדי להצביע על השפעת הפילוסופיה על קומראן, וגם החוקרים לא בדיוק יודעים למה התכוון בדברים שכן אמר. כנה ורמן מוסיפה על דברי פילון, ולאחר ניתוח ההשפעות הפילוסופיה, מסקנתה היא \- ״שספר היובלים הוא ספר אנטי פילוסופי, ואפשר אולי להכריז עליו כספר האנטי פילוסופי הראשון״[^20].

ישנם טיעונים חיוביים להראות את המסורת ואת דרכם הלימודית של האיסיים מקדמת דנא. ראשית, קיסטר טוען כי בתקופת בית שני, שאלת החטא והרע לא הייתה רק סוגיה כלל-אנושית, אלא בעיקר בעיה הלכתית קהילתית. הוא מציין כי "מצוות תורת משה הן הציר שסביבו סובבת ההוויה היהודית"[^21], ככל הנראה עוד מימי בית ראשון. סביב פרשנות המצוות ושמירתן התגבשו הזרמים והכתות השונות ביהדות, מה שמבליט את חשיבותן המרכזית של המצוות כמעצבות זהות ופלורליזם דתי, מעבר לעיסוק בפילוסופיה מופשטת של טוב ורע. מעבר לכך, ממשיך קיסטר ואומר שהדואליזם של בני האור ובני החושך בקומראן אינו מושג רוחני או מופשט בלבד. הוא נטוע עמוק בקיום מצוות ובהלכה. ההבחנה בין הקבוצות אינה תיאורטית, אלא היא ביטוי קונקרטי למערכת של קיום מצוות, פרשנות נכונה של התורה, וקיום הברית עם אלוהים. למעשה, רעיונות אלו היו כה מובנים מאליהם לבני הכת, עד שלא היה צורך להעלותם במפורש על גבי המגילות, שכן הם היוו את הציר המרכזי של האידאולוגיה וההוויה היומיומית שלהם.

ליכט, בהקדמתו למהדורה של מגילת ההודיות, מסכם את הבעיה של אנשי קומראן עם הפרושים. לדעת ליכט, הבעיה המרכזית של אנשי כת קומראן עם מתנגדיהם, ובמיוחד עם הפרושים, טמונה בשני מישורים עיקריים הנוגעים לפרשנות התורה וקיום המצוות. ראשית, אנשי הכת האשימו את הפרושים בכך שהם מסרבים להכיר בנכונותה של מסורת מדרש ההלכה האמיתית \- ״וימירום בערול שפה״ (הודיות 10, 20), ומעדיפים לפרש את התורה "על דעתם" ועל פי "שרירות לבם", במקום על פי המסורת המוסמכת של הכת. שנית, הפרושים נתפסו כמי ששוגים בקיום מצוות ספציפיות – המצוות ה"נסתרות" – ששמירתן נמסרה אך ורק לאנשי ה"יחד". למעשה, על פי ליכט, אנשי קומראן ראו עצמם כבעלי הידע והסמכות הבלעדיים לפרשנות הנכונה של התורה וקיום המצוות, וראו בפרושים כמי שבגדו באמת זו והפיצו "תורת שקר".[^22] כלומר, יש לקומראן מסורת קדומה, שהם טוענים שהפרושים דוחים. קיסטר עומד על כך גם במקום אחר \- ״לא רק מחלוקת בדין פרה לפנינו, אלא אף מחלוקת עקרונית בעיקר העיקרים של הפרושים – שמירת כבודם של 'מסורת האבות' ושל 'הראשונים', שלא תידחה מפני פירוש הכתוב בתורה כשלעצמו, שהוא המכריע בשיטת כת קומראן״[^23]. אסיים בדבריו של זוסמן על מגילת מקצת מעשי תורה \- ״אין זו רשימה מקרית של הלכות, אלא הלכות ספציפיות, שבהן ובגללן ראו עצמם חברי הכת המיוצגים בחיבור זה נבדלים ופורשים משאר כל בית ישראל. [...] תפישתם של בני הכת עצמם את ייחודם ואת המבדיל בינם לבין כל קהל ישראל. והנה, מה שמייחד אותם ומה שמעסיק אותם בפולמוס הבין כיתתי הם עניינים של הלכה לא אמונות ודעות, לא תיאולוגיה ולא שאלות לאומיות או מדיניות. ודאי היו קיימים חילוקי דעות גם בתחומים אבל הנושא הממשי [...] הוא [...] סעיפים של פרטי הלכות, שלדעתו, מתנגדיו מקילים בהם ונוהגים בהם שלא כהלכה.״[^24] לכן, נראה לי שהמחלוקת בין הכתות לא הייתה בבסיסה פילוסופיה, מכיוון שבאותו זמן, הפילוסופיה תפסה מקום זניח לעומת ההלכה. המחלוקת גם לא הייתה במקור סמכות ההלכה שהרי כולם סברו שהמקור הוא ה׳. לפיכך, בסיס המחלוקת היה הצורה והמסורת שלפיה קובעים מהי ההלכה[^25].

אך אנחנו עדיין צריכים להידרש \- כיצד פיתחו עדת קומראן תיאולוגיה כזו קיצונית? הרי לא ראינו באותה תקופה ובאותו מקום תיאוריה פרה-דטרמניסטית כמו של קומראן[^26]. הראתי שאכן הייתה השפעה פילוסופית במידה כזו או אחרת על עדת קומראן, וכן הראתי את הקיצוניות שהייתה להם הן בתיאולוגיה והן בהלכה. הראתי שלא יתכן שהפילוסופיה שלהם הובילה לקיצוניות ההלכתית, אלא המסורות הקדומות ודרכי המדרש הייחודיות. לכן, ארצה לשער שהפילוסופיה שלהם צמחה בגבולות ההלכה שלהם ובדרכם הייחודית. ראשית, אין זה מן הנמנע שחלקים מסוימים מתפיסתם התיאולוגית כמו ״שתי הרוחות״ הן תוצר ישיר של מדרש אגדתי על פסוקים מקראיים[^27]. אך אין ספק שהייתה השפעה חיצונית של הסטואה לדוגמה, שהגבירה את היסוד הדטרמניסטי. אך כדרכם של האיסיים \- אין מעמד ביניים והכל קיצוני, לכן הם לקחו את הדטרמניזם צעד אחר רחוק יותר מהסטואה לכיוון הפרה-דטרמיניזם על מנת להימנע מכל מצב ביניים. מעבר לכך, האיסיים לא יכלו לתת מקום לתיאוריות שונות כמו תיאוריית הנפש של אפלטון או אריסטו, היות והם מכילים לפחות שלושה גורמים[^28] שיש יחסים ביניהם, בעוד האיסיים דבקו בדיכוטומיה בעלת שתי ניגודים, ללא אפשרות לדו-קיום.

סיכום

האוריינטציה המרכזית בחייהם של כת מדבר יהודה \- האיסיים \- היא הלכתית המבוססת על מסורת אבות קדומה עוד מימי בית ראשון. הראתי כי ההשפעות הפילוסופיות היו שוליות באותה תקופה, ולכן אין לראות את שורש המחלוקת בנוגע לעולם האמונות והדעות, אלא בנוגע לדרך שבה קובעים את ההלכה \- כך שלכל כת יש את הדרך והמסורת שלה. מכיוון שראינו את העיסוק התיאולוגי בתקופה מאוחרת יותר, הסקתי מזה שהתיאולוגיה של קומראן (הגזרה הקדומה ושתי הרוחות), הן התפתחויות יחסית מאוחרות בהשוואה לתפיסה ההלכתית והדרשנית צמודת-טקסט שלהם, וכתוצאה מכך רציתי לטעון שלמעשה התאולוגיה צמחה לפי תפיסתם ההלכתית.

ביבליוגרפיה

1.    Schuller, Eileen M, and Carol A Newsom. The Hodayot (Thanksgiving Psalms) : A Study Edition of 1QHa / Eileen M. Schuller and Carol A. Newsom. 1st ed. Atlanta: Society of Biblical Literature, 2012\. (https://biu.primo.exlibrisgroup.com/discovery/fulldisplay?docid=alma9926259277605776&context=L&vid=972BIU_INST:972BIU&lang=he&search_scope=MyInst_and_CI&adaptor=Local%20Search%20Engine&tab=Everything&query=any,contains,The%20Hodayot%20(Thanksgiving%20Psalms)%20:%20a%20study%20edition%20of%201QHa%20%2F%20Eileen%20M.%20Schuller%20and%20Carol%20A.%20Newsom.) \- המהדורה החדשה  
2. ליכט, י. (1996). מגילת ההודיות: ממגילות מדבר יהודה. ירושלים: פן מוסד ביאליק. (https://biu.primo.exlibrisgroup.com/discovery/fulldisplay?docid=alma990002123530205776&context=L&vid=972BIU_INST:972BIU&lang=en&search_scope=MyInst_and_CI&adaptor=Local%20Search%20Engine) \- המהדורה הישנה קיסטר, מנחם. “על הרע ועל הטוב: הבסיס התאולוגי של עדת קומראן”. בתוך מגילות קומראן \- מבואות ומחקרים, 2009\. (https://biu.primo.exlibrisgroup.com/discovery/fulldisplay?docid=cdi_natlibisrael_rambi_v2_990004795950705171&context=PC&vid=972BIU_INST:972BIU&lang=en&search_scope=MyInst_and_CI&adaptor=Primo%20Central&tab=Everything&query=any,contains,%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%9D%20%D7%A7%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%A8%20%D7%A2%D7%9C%20%D7%94%D7%A8%D7%A2%20%D7%95%D7%A2%D7%9C%20%D7%94%D7%98%D7%95%D7%91.-%20%D7%94%D7%91%D7%A1%D7%99%D7%A1%20%D7%94%D7%AA%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%20%D7%A9%D7%9C%20%D7%A2%D7%93%D7%AA%20%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%90%D7%9F&offset=0)  
3. שולר, איילין. “מגילת ההודיות”. בתוך מגילות קומראן \- מבואות ומחקרים, 2009\. (https://biu.primo.exlibrisgroup.com/discovery/fulldisplay?docid=cdi_natlibisrael_rambi_v2_990004795860705171&context=PC&vid=972BIU_INST:972BIU&lang=en&search_scope=MyInst_and_CI&adaptor=Primo%20Central&tab=Everything&query=any,contains,%D7%90%D7%99%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9F%20%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%A8%20%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%AA%20%D7%94%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%95%D7%AA&offset=0)  
4. שוורץ, דניאל. “כת מדבר יהודה והאיסיים”. בתוך מגילות קומראן \- מבואות ומחקרים, 2009\. (https://biu.primo.exlibrisgroup.com/discovery/fulldisplay?docid=cdi_natlibisrael_rambi_v2_990004796000705171&context=PC&vid=972BIU_INST:972BIU&lang=en&search_scope=MyInst_and_CI&adaptor=Primo%20Central)  
5. Newsom, C. A., Kister, M., Clements, R. A., & Segal, M. (2018). Predeterminism and Moral Agency in the Hodayot. In The Religious Worldviews Reflected in the Dead Sea Scrolls (Vol. 127, pp. 193–211). BRILL (https://biu.primo.exlibrisgroup.com/discovery/fulldisplay?docid=cdi_natlibisrael_rambi_v2_990006130360705171&context=PC&vid=972BIU_INST:972BIU&lang=en&search_scope=MyInst_and_CI&adaptor=Primo%20Central&tab=Everything&query=any,contains,Newsom,%20C.%20A.,%20Kister,%20M.,%20Clements,%20R.%20A.,%20%26%20Segal,%20M.%20(2018).%20Predeterminism%20and%20Moral%20Agency%20in%20the%20Hodayot.%20In%20The%20Religious%20Worldviews%20Reflected%20in%20the%20Dead%20Sea%20Scrolls%20(Vol.%20127,%20pp.%20193%E2%80%93211).%20BRILL&offset=0)  
6. פלוסר, ד. (1963). הפרושים וחסידי הסטואה לפי יוסיפוס. עיון: רבעון פילוסופי. (https://biu.primo.exlibrisgroup.com/discovery/fulldisplay?docid=cdi_hebrewperiodicals_primary_99119393502792&context=PC&vid=972BIU_INST:972BIU&lang=en&search_scope=MyInst_and_CI&adaptor=Primo%20Central&tab=Everything&query=any,contains,%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%90%D7%94&offset=0)  
7. פינס, ש. (1973). דגם אפלטוני לאחד מדוחות יוסף בן-מתתיהו על תורת הפרושים בדבר ההשגחה וחופש הפעולה של האדם. עיון: רבעון פילוסופי. (https://biu.primo.exlibrisgroup.com/discovery/fulldisplay?docid=cdi_hebrewperiodicals_primary_99118125202792&context=PC&vid=972BIU_INST:972BIU&lang=en&search_scope=MyInst_and_CI&adaptor=Primo%20Central&tab=Everything&query=any,contains,%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%90%D7%94&offset=0)  
8. Hayes, C. (2011). Legal Realism And The Fashioning Of Sectarians In Jewish Antiquity. In Sects and Sectarianism in Jewish History (Vol. 12, pp. 119–146). (https://biu.primo.exlibrisgroup.com/discovery/fulldisplay?docid=cdi_brill_books_Bej_9789004206489_i_308_007&context=PC&vid=972BIU_INST:972BIU&lang=en&search_scope=MyInst_and_CI&adaptor=Primo%20Central)  
9. ורמן, כ., משולם, ש., & יד יצחק בן צבי  גוף מנפיק. (2015). ספר היובלים : מבוא, תרגום ופירוש / כנה ורמן ; עורכת מרכזת: שלומית משולם. יד יצחק בן-צבי. (https://biu.primo.exlibrisgroup.com/discovery/fulldisplay?docid=alma9926570058405776&context=L&vid=972BIU_INST:972BIU&lang=he&search_scope=MyInst_and_CI&adaptor=Local%20Search%20Engine&tab=Everything&query=any,contains,%D7%A1%D7%A4%D7%A8%20%D7%94%D7%99%D7%95%D7%91%D7%9C%D7%99%D7%9D) ע' 32 \- 34   
10. Rubenstein, Jeffrey L. “Nominalism and Realism in Qumranic and Rabbinic Law: A Reassessment.” Dead Sea Discoveries 6, no. 2 (1999): 157–83. (https://www.jstor.org/stable/4193124?seq=1)  
11. שטיין, פה/"מ. (תרצ"ו). על האיסיים. [גרסה אלקטרונית], על שכל אדם ישר הוא בן חורין י״ב \- י״ג (https://www.sefaria.org.il/Every_Good_Man_is_Free.12.1?vhe=hebrew|Tel_Aviv,_1936&lang=he&with=all&lang2=he) (ספריא). פרויקט בן־יהודה. נדלה בתאריך 2025-07-22. https\://benyehuda.org/read/16472 (https://benyehuda.org/read/16472)  
12. תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, תרגום י.נ. שמחוני, ורשה תרפ"ג, ספר ב׳ פרק ח׳ (https://www.sefaria.org.il/The_War_of_the_Jews.2.8.1?ven=hebrew|The_Jewish_Wars,_trans._Y.N._Simhoni,_Warsaw,_1923&lang=he&with=all&lang2=he)  
13. פלוסר, דוד. “הדואליזם ‘בשר-רוח’ במגילות מדבר יהודה וב"ברית החדשה"”. תרביץ, 1958\. (https://biu.primo.exlibrisgroup.com/discovery/fulldisplay?docid=cdi_hebrewperiodicals_primary_99113798102792&context=PC&vid=972BIU_INST:972BIU&lang=he&search_scope=MyInst_and_CI&adaptor=Primo%20Central&tab=Everything&query=any,contains,%D7%A8%D7%95%D7%97%20%D7%95%D7%91%D7%A9%D7%A8%20%D7%91%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%AA%20%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8%20%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94)  
14. ליכט, יעקב שלום. מגילת הסרכים : ממגילות מדבר יהודה, סרך היחד, סרך העדה, סרך הברכות / הוציאה לאור, פירשה והוסיף עליה מבואות, נספחים ומפתח, יעקב ליכט. ירושלים: מוסד ביאליק, 1965\. (https://biu.primo.exlibrisgroup.com/discovery/fulldisplay?docid=alma990001013010205776&context=L&vid=972BIU_INST:972BIU&lang=en&search_scope=MyInst_and_CI&adaptor=Local%20Search%20Engine)  
15. קמרון, אלישע. מגילות מדבר יהודה \- החיבורים העבריים / אלישע קימרון. ירושלים: יד יצחק בן צבי, 2010\. (https://biu.primo.exlibrisgroup.com/discovery/fulldisplay?docid=alma990011898970205776&context=L&vid=972BIU_INST:972BIU&lang=en&search_scope=MyInst_and_CI&adaptor=Local%20Search%20Engine&isFrbr=true)  
16. זוסמן, יעקב, וYaakov Sussmann. “The History of Halakha and the Dead Sea Scrolls — Preliminary Observations on Miqṣat Ma’ase Ha-Torah (4QMMT) / חקר תולדות ההלכה ומגילות מדבר-יהודה: הרהורים תלמודיים ראשונים לאור מגילת ‘מקצת מעשי התורה’”. תרביץ נט, no א/ב (1989): 11–76. (https://biu.primo.exlibrisgroup.com/discovery/fulldisplay?docid=alma990011898970205776&context=L&vid=972BIU_INST:972BIU&lang=en&search_scope=MyInst_and_CI&adaptor=Local%20Search%20Engine&isFrbr=true)  
17. שוורץ, דניאל. “מקל וחומר לגזרה שווה \- על ריאליזם ונומינאליזם, טבע וגלות”. דיני ישראל : שנתון למשפט עברי ולדיני משפחה בישראל, no ל (2015): 139–54. (https://biu.primo.exlibrisgroup.com/discovery/fulldisplay?docid=cdi_natlibisrael_rambi_v2_990005724940705171&context=PC&vid=972BIU_INST:972BIU&lang=en&search_scope=MyInst_and_CI&adaptor=Primo%20Central)  
18. קיסטר, מנחם. “עיונים במגילת מקצת מעשי התורה ועולמה: הלכה, תאולוגיה, לשון ולוח”. תרביץ סח, no ג (1999): 317–71. (https://biu.primo.exlibrisgroup.com/discovery/fulldisplay?docid=cdi_natlibisrael_rambi_v2_990002472610705171&context=PC&vid=972BIU_INST:972BIU&lang=en&search_scope=MyInst_and_CI&adaptor=Primo%20Central&tab=Everything&query=any,contains,%D7%A7%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%A8%20%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D&offset=0)  
19. וינריב, אלעזר, שקולניקוב, שמואל. פילוסופיה יוונית : סוקרטס ואפלטון כרך ב (יחידות 8-4), (1997) (https://lamda--openu-psik-io.eu1.proxy.openathens.net/book?book_id=6381)

[^1]:   עוד הוא שולל זיהוי עם קבוצות מורדים ברומא, מפני שכת המגילות קדמה לתקופה הרומית המאוחרת ולהתקוממויות, והאפוקליפטיקה שלה הניחה מלחמה בקץ קבוע מראש, ודרשה המתנה סבלנית עד השלמת הזמן. לבסוף, הוא פוסל זיהוי עם כת נוצרית, מכיוון שהכת התקיימה כבר בתקופה החשמונאית ואין בכתביה התייחסות לישו הנוצרי. ראה שוורץ, דניאל. “כת מדבר יהודה והאיסיים”. בתוך מגילות קומראן \- מבואות ומחקרים, 2009\. (https://biu.primo.exlibrisgroup.com/discovery/fulldisplay?docid=cdi_natlibisrael_rambi_v2_990004796000705171&context=PC&vid=972BIU_INST:972BIU&lang=en&search_scope=MyInst_and_CI&adaptor=Primo%20Central)

[^2]:  פלוסר, דוד. “הדואליזם ‘בשר-רוח’ במגילות מדבר יהודה וב"ברית החדשה"”. תרביץ, 1958\. (https://biu.primo.exlibrisgroup.com/discovery/fulldisplay?docid=cdi_hebrewperiodicals_primary_99113798102792&context=PC&vid=972BIU_INST:972BIU&lang=he&search_scope=MyInst_and_CI&adaptor=Primo%20Central&tab=Everything&query=any,contains,%D7%A8%D7%95%D7%97%20%D7%95%D7%91%D7%A9%D7%A8%20%D7%91%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%AA%20%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8%20%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94) ע׳ 161 \- 166

[^3]:  ליכט, יעקב שלום. מגילת הסרכים : ממגילות מדבר יהודה, סרך היחד, סרך העדה, סרך הברכות / הוציאה לאור, פירשה והוסיף עליה מבואות, נספחים ומפתח, יעקב ליכט. ירושלים: מוסד ביאליק, 1965\. (https://biu.primo.exlibrisgroup.com/discovery/fulldisplay?docid=alma990001013010205776&context=L&vid=972BIU_INST:972BIU&lang=en&search_scope=MyInst_and_CI&adaptor=Local%20Search%20Engine) ס״י 3, 18 \- 22 ע׳ 90 \- 91 בספר

[^4]:  קדמוניות היהודים י״ג 172 ; קדמוניות היהודים י״ח 11-22, מלחמות היהודים חלק ב׳ פרק ח׳ (https://www.sefaria.org.il/The_War_of_the_Jews.2.8.1?ven=hebrew|The_Jewish_Wars,_trans._Y.N._Simhoni,_Warsaw,_1923&lang=he&with=all&lang2=he)

[^5]:  מתוך המהדורה \-    Schuller, Eileen M, and Carol A Newsom. The Hodayot (Thanksgiving Psalms) : A Study Edition of 1QHa / Eileen M. Schuller and Carol A. Newsom. 1st ed. Atlanta: Society of Biblical Literature, 2012\. (https://biu.primo.exlibrisgroup.com/discovery/fulldisplay?docid=alma9926259277605776&context=L&vid=972BIU_INST:972BIU&lang=he&search_scope=MyInst_and_CI&adaptor=Local%20Search%20Engine&tab=Everything&query=any,contains,The%20Hodayot%20(Thanksgiving%20Psalms)%20:%20a%20study%20edition%20of%201QHa%20%2F%20Eileen%20M.%20Schuller%20and%20Carol%20A.%20Newsom.)

[^6]:  Newsom, C. A., Kister, M., Clements, R. A., & Segal, M. (2018). Predeterminism and Moral Agency in the Hodayot. In The Religious Worldviews Reflected in the Dead Sea Scrolls (Vol. 127, pp. 193–211). BRILL (https://biu.primo.exlibrisgroup.com/discovery/fulldisplay?docid=cdi_natlibisrael_rambi_v2_990006130360705171&context=PC&vid=972BIU_INST:972BIU&lang=en&search_scope=MyInst_and_CI&adaptor=Primo%20Central&tab=Everything&query=any,contains,Newsom,%20C.%20A.,%20Kister,%20M.,%20Clements,%20R.%20A.,%20%26%20Segal,%20M.%20(2018).%20Predeterminism%20and%20Moral%20Agency%20in%20the%20Hodayot.%20In%20The%20Religious%20Worldviews%20Reflected%20in%20the%20Dead%20Sea%20Scrolls%20(Vol.%20127,%20pp.%20193%E2%80%93211).%20BRILL&offset=0) ע׳ 194\. אני חושב שמספיק להתסכל בפתרון של קאנט לאנטינומיה השלישית (https://ebooks-psik-io.eu1.proxy.openathens.net/pdfViewerGlance/4788?page_num=420) כדי להבין שיש היתכנות לסוכנות מוסרית גם בעולם דטרמיניסטי.

[^7]:  ראה מקור 6 ע׳ 205

[^8]:  קמרון, אלישע. מגילות מדבר יהודה \- החיבורים העבריים / אלישע קימרון. כרך א׳ ירושלים: יד יצחק בן צבי, 2010\. (https://biu.primo.exlibrisgroup.com/discovery/fulldisplay?docid=alma990011898970205776&context=L&vid=972BIU_INST:972BIU&lang=en&search_scope=MyInst_and_CI&adaptor=Local%20Search%20Engine&isFrbr=true) ע׳ 10, מגילת ברית דמשק(CD), טור 4, שורות 20-21.

[^9]:  ראה הערה 8 כרך ב׳ ע׳ 206\. מגילת מקצת מעשי תורה(4QMMT) טור א שורות 13 \- 15\.

[^10]:   על אף שכתוב צדוקים, נראה שמדובר על האיסיים. ניתן לראות שחז״ל משתמשים בשם ״צדוקי״ כשם נרדף לכופר או לאדם שכופר בתורה שבעל פה \- גורם שמשותף לצדוקים ולאיסיים.

[^11]:  Hayes, C. (2011). Legal Realism And The Fashioning Of Sectarians In Jewish Antiquity. In Sects and Sectarianism in Jewish History (Vol. 12, pp. 119–146). (https://biu.primo.exlibrisgroup.com/discovery/fulldisplay?docid=cdi_brill_books_Bej_9789004206489_i_308_007&context=PC&vid=972BIU_INST:972BIU&lang=en&search_scope=MyInst_and_CI&adaptor=Primo%20Central) וגם שוורץ, דניאל. “מקל וחומר לגזרה שווה \- על ריאליזם ונומינאליזם, טבע וגלות”. דיני ישראל : שנתון למשפט עברי ולדיני משפחה בישראל, no ל (2015): 139–54. (https://biu.primo.exlibrisgroup.com/discovery/fulldisplay?docid=cdi_natlibisrael_rambi_v2_990005724940705171&context=PC&vid=972BIU_INST:972BIU&lang=en&search_scope=MyInst_and_CI&adaptor=Primo%20Central)

[^12]:  ראה הערה 11 ע׳ 120 \- 122 בפרט את דעתו של רובינטשטיין.

[^13]:  ראה הערה 9 כרך ב׳ ע׳ 208\. מגילת מקצת מעשי תורה(4QMMT) טור ב שורות 55-57.

[^14]:  ורמן, כ., משולם, ש., & יד יצחק בן צבי  גוף מנפיק. (2015). ספר היובלים : מבוא, תרגום ופירוש / כנה ורמן ; עורכת מרכזת: שלומית משולם. יד יצחק בן-צבי. (https://biu.primo.exlibrisgroup.com/discovery/fulldisplay?docid=alma9926570058405776&context=L&vid=972BIU_INST:972BIU&lang=he&search_scope=MyInst_and_CI&adaptor=Local%20Search%20Engine&tab=Everything&query=any,contains,%D7%A1%D7%A4%D7%A8%20%D7%94%D7%99%D7%95%D7%91%D7%9C%D7%99%D7%9D) ע' 32 \- 34

[^15]:  שולר, איילין. “מגילת ההודיות”. בתוך מגילות קומראן \- מבואות ומחקרים, 2009\. (https://biu.primo.exlibrisgroup.com/discovery/fulldisplay?docid=cdi_natlibisrael_rambi_v2_990004795860705171&context=PC&vid=972BIU_INST:972BIU&lang=en&search_scope=MyInst_and_CI&adaptor=Primo%20Central&tab=Everything&query=any,contains,%D7%90%D7%99%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9F%20%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%A8%20%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%AA%20%D7%94%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%95%D7%AA&offset=0)

[^16]:  קיסטר, מנחם. “על הרע ועל הטוב: הבסיס התאולוגי של עדת קומראן”. בתוך מגילות קומראן \- מבואות ומחקרים, 2009 ע׳ 499\. (https://biu.primo.exlibrisgroup.com/discovery/fulldisplay?docid=cdi_natlibisrael_rambi_v2_990004795950705171&context=PC&vid=972BIU_INST:972BIU&lang=en&search_scope=MyInst_and_CI&adaptor=Primo%20Central&tab=Everything&query=any,contains,%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%9D%20%D7%A7%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%A8%20%D7%A2%D7%9C%20%D7%94%D7%A8%D7%A2%20%D7%95%D7%A2%D7%9C%20%D7%94%D7%98%D7%95%D7%91.-%20%D7%94%D7%91%D7%A1%D7%99%D7%A1%20%D7%94%D7%AA%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%20%D7%A9%D7%9C%20%D7%A2%D7%93%D7%AA%20%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%90%D7%9F&offset=0)

[^17]:  שטיין, פה/"מ. (תרצ"ו). על האיסיים. [גרסה אלקטרונית], על שכל אדם ישר הוא בן חורין י״ב \- י״ג (https://www.sefaria.org.il/Every_Good_Man_is_Free.12.1?vhe=hebrew|Tel_Aviv,_1936&lang=he&with=all&lang2=he) (ספריא). פרויקט בן־יהודה. נדלה בתאריך 2025-07-22. https\://benyehuda.org/read/16472 (https://benyehuda.org/read/16472)

[^18]:  פלוסר, ד. (1963). הפרושים וחסידי הסטואה לפי יוסיפוס. עיון: רבעון פילוסופי ע׳ 325 \- 329. (https://biu.primo.exlibrisgroup.com/discovery/fulldisplay?docid=cdi_hebrewperiodicals_primary_99119393502792&context=PC&vid=972BIU_INST:972BIU&lang=en&search_scope=MyInst_and_CI&adaptor=Primo%20Central&tab=Everything&query=any,contains,%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%90%D7%94&offset=0)

[^19]:  פינס, ש. (1973). דגם אפלטוני לאחד מדוחות יוסף בן-מתתיהו על תורת הפרושים בדבר ההשגחה וחופש הפעולה של האדם. עיון: רבעון פילוסופי ע׳ 227. (https://biu.primo.exlibrisgroup.com/discovery/fulldisplay?docid=cdi_hebrewperiodicals_primary_99118125202792&context=PC&vid=972BIU_INST:972BIU&lang=en&search_scope=MyInst_and_CI&adaptor=Primo%20Central&tab=Everything&query=any,contains,%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%90%D7%94&offset=0)

[^20]:  ראה הערה 14

[^21]:  ראה הערה 16

[^22]:  ליכט, י. (1996). מגילת ההודיות: ממגילות מדבר יהודה. ירושלים: מוסד ביאליק ע׳ 48-49. (https://biu.primo.exlibrisgroup.com/discovery/fulldisplay?docid=alma990002123530205776&context=L&vid=972BIU_INST:972BIU&lang=en&search_scope=MyInst_and_CI&adaptor=Local%20Search%20Engine)

[^23]:  קיסטר, מנחם. “עיונים במגילת מקצת מעשי התורה ועולמה: הלכה, תאולוגיה, לשון ולוח”. תרביץ סח, no ג (1999): 317–71 ע׳ 331\. (https://biu.primo.exlibrisgroup.com/discovery/fulldisplay?docid=cdi_natlibisrael_rambi_v2_990002472610705171&context=PC&vid=972BIU_INST:972BIU&lang=en&search_scope=MyInst_and_CI&adaptor=Primo%20Central&tab=Everything&query=any,contains,%D7%A7%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%A8%20%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D&offset=0)  

[^24]:  זוסמן, יעקב, וYaakov Sussmann. “The History of Halakha and the Dead Sea Scrolls — Preliminary Observations on Miqṣat Ma’ase Ha-Torah (4QMMT) / חקר תולדות ההלכה ומגילות מדבר-יהודה: הרהורים תלמודיים ראשונים לאור מגילת ‘מקצת מעשי התורה’”. תרביץ נט, no א/ב (1989): 11–76 ע׳ 36\. (https://biu.primo.exlibrisgroup.com/discovery/fulldisplay?docid=alma990011898970205776&context=L&vid=972BIU_INST:972BIU&lang=en&search_scope=MyInst_and_CI&adaptor=Local%20Search%20Engine&isFrbr=true)

[^25]:  ראה הערה 11, ע׳ 121 הערת שוליים 3\.

[^26]:  אני אומר זאת על בסיס אימייל ששלחתי לראש מחלקת היסטוריה כללית פרופ' יוסף ליברזון.

[^27]:  ראה הערה 6\.

[^28]:  וינריב, אלעזר, שקולניקוב, שמואל. פילוסופיה יוונית : סוקרטס ואפלטון כרך ב (יחידות 8-4), (1997) (https://lamda--openu-psik-io.eu1.proxy.openathens.net/book?book_id=6381). ע׳ 188